#תורת_חרבות_ברזל
~~~~
חלפה שנה מיום-כיפור תשפ"ד. ומה שקרה אז בככר דיזנגוף הציל אותנו בשמחת-תורה. זה נשמע מוזר, אני יודע, ולכן אסביר.
למי שלא זוכר, בשנה שעברה, בשיא ימי הקיטוב, על סף מלחמת אחים – מלחמה שגרעינָהּ יחסי דתיים-חילונים, מלחמת דת, אפשר לומר, על דמותה הדתית/חילונית של המדינה – התפללו בככר דיזנגוף מאות מתפללים. דתיים וחילוניים. עם ישראל לגווניו. רגע אמיתי של אחדות.
לצערנו, הגיע קומץ – באמת קומץ שלא מייצג באמת שום קבוצה גדולה בעם – שהתפילה הציבורית עם "מחיצה" קטנה ברחובהּ של תל-אביב, חרתה לו. כל כך לא יכלו לשאתהּ עד שהחליטו להפריע למאות המתפללים. כואב הלב. כואב הלב.
המעשה הזה סייע להצלתנו בשבת-שמחת-תורה במתקפת הפתע של חמאס?! איפה היתה ההצלה?!
ביום כיפור שנה שעברה היה רגע קטן של אחדות בלב תל אביב. לרגע קטן, יום אחד, הניחו בצד כולם את קילשוניהם, כיתתו חרבותם לפיוטים וחניתותיהם לזמירות והזכירו זה לזה שהם אחים. לא חילוני מול דתי, לא שמאלני מול ימני, לא הפיכה או רפורמה. אחים. אחדות.
מעשה ההפרעה היה מעשה בזוי ויש שיאמרו מרושע. אבל הוא עזר לכל עם ישראל לראות מה קורה כשעוברים את הגבול, כשממשיכים לא לראות בשני אח. היו כאן למעשה שתי תנועות הפוכות. אחת שהצליחה למצוא בכל זאת זמן אחד שבו כולנו אחים למרות דעותינו, ותנועה שניה שגם לזמן ההוא ולאחוה לא מצאה מקום.
מעשה ההפרעה שבר משהו. הוא הוביל את כולנו להבנה שאנחנו לא יכולים להמשיך להלחם זה בזה. שיש גבול שאותו אנחנו לא מוכנים לעבור. שאנחנו לא מוכנים באמת לנתק את הקשר זה מזה. יש לנו דעות שונות. אבל האחוה חשובה יותר ואנחנו מוכנים לפשרות בהידברות. לא יקוב הדין את ההר, אלא האחוה תבנה את ההר. האירוע ההוא ביום כיפור תשע"ד היה תחילת התיקון.
השלב הבא היה הקפות שניות. האם יהיו הקפות שניות ברחוב העיר ת"א או לא. שוב החלו להתלהט הקולות. אבל הפעם, מוראי אירועי יום כיפור הנמיכו את גובה הלהבות. אנשים החלו כבר בחשבון נפש וחשבו שוב אם באמת ראוי להלחם כל כך גם בזה. האם זה יוביל שוב לצעקות ומריבות? האם תושלך התורה לארץ?
זה היה הרהור תשובה בעד האחוה, והרהור תשובה הריהו תשובה. התחלה קטנה של תשובה היא בכל זאת תשובה. וביום כיפור זה תופש.
וזו היתה ההצלה. שכולנו רצנו להציל את תושבי עוטף עזה כי אנחנו אחים. לולא אירוע ההפרעה הבזוי, היינו עלולים להגיע לשמחת תורה כשהקיטוב חמור עוד יותר, ואנשים אומרים "את מי אלך להציל? מה הוא קשור אלי? אנחנו לא אחים!".
אני חושב ומאמין שההבנה וההפנמה שהאחוה חשובה יותר מעמדותינו הפוליטיות היתה שלב חשוב והכרחי לקראת המלחמה שבאה עלינו. ודאי היו בנו כאלו שלא היו צריכים לחטוף את סטירת הלחי הזו ביום כיפור, כאלו שמעולם לא ויתרו על האחוה. הם היו רצים להציל בכל זאת. אבל לצערי, לא כולם היו כך. סטירת הלחי שקיבלנו היתה כמו סטירה מאבא שאומר לנו "תתעוררו, לפני שתגיע צרה גדולה יותר".
אני יודע שזו דעה מוזרה, דל"פ, אבל כך נראה לעניות דעתי.
וכמו שכשאנחנו חוטאים אנו מקוים שהקב"ה יסלח לנו על רשעתנו, כך אנחנו צריכים לדעת לסלוח למי שרשע כנגדנו. וכמו שאנו רוצים שילמדו זכות עלינו ואפילו על מעשינו הרעים, כך ראוי שנעשה לאחרים. המעשה שנעשה רע. ומי שעשאו צריך להתנצל בפני כולנו. הם פגעו בעם ישראל כולו ולכן חייבים להתנצל בפני כולנו. אי אפשר לסלוח לאדם שלא מתחרט ומתנצל על מעשיו. ולא רק הם צריכים להתנצל בפני עם ישראל. גם אנשי "אחים לנשק". אלו מעשים שלא יעשו. הם עברו את הגבול. אבל גם הם אחי ואחיותי. ולכן אני רוצה בכל זאת, ללמד עליהם זכות, למען יהיה להם זמן להתנצל.
האנשים הללו פעלו מתוך פחד. פחד אמיתי, אף אם מבוסס על דמיון מופרז. על קונספירציה מטורפת. הפחד עיוות את דעתם. גרם להם לפרש כל הושטת יד לשלום כנסיון להחזיר בתשובה. שמעתי השבוע חוזר בתשובה אחד שאמר שאי אפשר להכריח אדם לחזור בתשובה. אפשר לכל היותר לסייע לו אם בוחר לעשות זאת. האנשים הללו היו עיורים מפחד. ולכן פעלו כאדם בהתקף חרדה בלתי נשלט. התקף כזה שלפעמים רק סטירת לחי יכולה לאפס. אני מאוד מקוה שהשנה האחרונה עזרה להם להפנים את רוע מעשיהם ולהתחרט עליהם. ומי שמתנצל וחוזר בו ממעשיו – עלינו לקבלו מיד.
בראש השנה לפני 10 ימים, חבר שלי הזכיר לי שבראש השנה הקודם, תשפ"ד, כשחששנו מה יהיה איתנו, האם תהיה מלחמת אחים, אמרתי לו "הקב"ה ידע בדיוק מי אנחנו, ובכל זאת בחר בנו. הוא ידע באיזה 'תכשיט' הוא בוחר. ולכן," אמרתי לחברי, "אני לא חושש ממלחמת אחים".
כשנעמוד מחר באימה וביראה מול מלך מלכי המלכים הקב"ה, נזכור שכולנו אחים, ושאנחנו עדיין צריכים להלחם יחד כנגד אויבינו, כדי שלא תקרה לנו שוב התופת שחוינו בשבת-שמחת-תורה שעברה. נזכיר לאבינו מלכנו:
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ בַּטֵּל מַחְשְׁבוֹת שׂוֹנְאֵֽינוּ:
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ הָפֵר עֲצַת אוֹיְבֵֽינוּ:
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ כַּלֵּה כָּל צַר וּמַשְׂטִין מֵעָלֵֽינוּ:
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ סְתוֹם פִּיּוֹת מַשְׂטִינֵֽנוּ וּמְקַטְרִיגֵֽנוּ:
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ עֲשֵׂה לְמַֽעַן הֲרוּגִים עַל שֵׁם קָדְשֶֽׁךָ:
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ עֲשֵׂה לְמַֽעַן טְבוּחִים עַל יִחוּדֶֽךָ:
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ עֲשֵׂה לְמַֽעַן בָּאֵי בָאֵשׁ וּבַמַּֽיִם עַל קִדּוּשׁ שְׁמֶֽךָ:
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ נְקוֹם נִקְמַת דַּם עֲבָדֶֽיךָ הַשָּׁפוּךְ:
ונזכה בדין ויאמר עלינו: "וַיֹּֽאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶֽךָ".
שבת שלום וגמר חתימה טובה 😃
תמונה: תפילת נעילה המונית בכיכר דיזנגוף ביום כיפור תשפ"א (2020 שנת הקורונה)
צילם: מוטי קמחי
מקור: https://www.ynet.co.il/news/article/H1lQ6OkUv